עולם העסקים, כמו גם חיינו האישיים, מתנהלים על פי תורת הסיכון והסיכוי: בבסיס כל החלטה ישנה בחירה בין אלטרנטיבות. כאשר לכל בחירה סט השלכות משלה.
על מקבל ההחלטה למפות ולנתח כל אלטרנטיבה ריאלית, ולשקללה, במהירות ובזהירות. כל החלטה עסקית ניתן למקם על ציר הסיכון / סיכוי, ומה שבינהן. בהגה החשבונאית, ציר זה מוגדר לעיתים, גם כפשרה בין עלות לתועלת. נעדיף מרווח תשואה עודף (סיכוי) גבוה יותר ככל שרמת הסיכון עולה.
חוכמת ה"לאחר מעשה" מלמדת כי האויב של הטוב מאוד הוא המצוין: לאחר שנלקחה החלטה ניתן לבחון בדיעבד מה מידת האופטימליות שלה. אולם בזמן אמת, כאשר מנהלים ניצבים בפני הצורך לקחת החלטה, הם חייבים להסתמך על מנגנון קבלת החלטות יעיל ברור ורלבנטי, הלוקח בחשבון את מכלול הסיכונים והסיכויים הכרוכים בהחלטה.
שאלה מרכזית היא, האם וכיצד ניתן למזער את מכלול הסיכונים העסקיים ו/או הפיננסים בהחלטות עסקיות.
דוגמא קיצונית, צוינה לפני כשבועיים בעיתונות הכלכלית העולמית, עת מיליארדר גרמני אשר דורג במקום ה- 94 ברשימת עשירי העולם של המגזין "פורבס" לשנת 2007, שם קץ לחיו, זאת כתוצאה מחובות בגין הימור יחיד ושגוי שביצע בהשקעה פיננסית ספקולטיבית (מניית חברת הרכב פולקסווגן). כך למעשה, השקעה בודדת שביצע, בעלים יחיד, הביאה לקריסה מוחלטת של אימפריה כלכלית עצומה שכללה אחזקות במגוון רחב של תחומים ובהם: תרופות, תעשייה, טקסטיל, תוכנה והשקעות.
לאור המצב הפיננסי העולמי הנוכחי, בו פשיטת רגל של חברות ומוסדות פיננסיים עולמיים הפכה חזון נפרץ, סוגיה זו מקבלת משנה תוקף.
בהיבט העסקי, צמצום סיכונים כרוך בהקטנת אי הודאות. יכולת ההנהלה לקבל תמונת מצב פיננסית שוטפת מדויקת היא תנאי שאין בילתו לצמצום אי הודאות.
תמונת מצב זו חייבת להקנות הבנה ברורה בנושאי מצבת הנכסים, ההתחייבויות, היקף ההכנסות, פילוח ההוצאות ותזרים המזומנים.
בהתקיים יכולות אלו, ניתן להתחיל למפות ולנתח את האלטרנטיבות העסקיות הקיימות ולבחור את אלו הכרוכות במינימום סיכונים בלתי צפויים.
מנהלים רבים נוטים לקבל החלטות עסקיות מבלי שיש בידם הבנה פיננסית כאמור ולכך השלכות אובדניות. סימפטומים נפוצים הם חוסר יכולת להגדיר, לכמת ולבחון קריטריונים של אלטרנטיבה, העדר כללים ויעדים ברורים בנושא טווח והיקף ההשקעה, אי אמידה נאותה של הצרכים התזרימיים ומקורות המימון וכן תחזיות רווחיות אופטימיות שאינן מעשיות. כל אלו אינם יכולים להניב החלטה בריאה לעסק.
כמובן שלבסוף, יבחר המנהל באלטרנטיבה התואמת את מבנה העדפותיו לסיכונים. אולם סט האלטרנטיבות מתוכן בא המנהל לבחור, חייב לעבור בהצלחה את מבחן הניתוח והניהול של הסיכונים הכרוכים בכל אלטרנטיבה.
הסיכונים אותם ניתן לחזות, לכמת ולנהל הם הסיכונים הצפויים. הם צפויים מכיוון שהחברה מיפתה אותם, ניתחה וכימתה אותם, ופיתחה כלים להתמודדות עימם.
הסיכונים שמולם לא ניתן להיערך הינם אלו שהחברה לא צפתה את הסתברות התממשותם.
האתגר העיקרי העומד לנגד עיני מקבלי ההחלטות בחברה נתונה, הינו איך להפוך סיכון כללי לסיכון צפוי. בכך, במקרה שהסיכון הצפוי יתממש, ובהנחה שהחברה נקטה בצעדים מוקדמים למקרה שיתממש, החברה תשמור על יציבות ולא תתמוטט.
תנאי הכרחי לקבלת החלטות עיסקיות פיננסיות הבאות למזער הסיכונים הצפויים, הינו הבנה מלאה של מצבו הפיננסי הנוכחי של האירגון, על בסיסו ניתן לבנות תרחישי סיכון צפויים, ולהיערך בהתאם.
במיוחד בימי מיתון, בהם מחד, קיים קושי לגייס מזומנים מבנקים ומהציבור, ומאידך חברות רבות דוחות תשלומים, עקב מצבן הכלכלי, היערכות למול סיכוני תזרים המזומנים הינה קריטית להמשך קיום עסק כעסק חי. מכאן, שמשימת ניהול תזרים המזומנים, בתקופה הנוכחית, מחייבת דגש ניהולי מיוחד אף יותר מהיבט הרווח.
לכן, מומלץ לבחון ביסודיות את מדיניות ימי האשראי בפועל ולאמוד סיכונים תזרימים אפשריים.
סיכונים פיננסיים מאקרו כלכליים, כגון שינויים בריבית, שערי חליפין, אינפלציה, מחיר חומרי הגלם וכו', אף הם קריטיים למצב החברות, לכן הכרחי לזהות ולנתח אותם, ובד בבד לבחון דרכי התמודדות.
ראיה עסקית רחבה, אך ממוקדת ורלבנטית, חייבת להביא בחשבון ניתוח של מגוון הסיכונים העסקיים והפיננסים האורבים לעסק, וזאת על מנת לשמר על איתנותו ויציבותו כעסק חי.
חזור